חי וצומח בשומרון
חי בשומרון
זה לא במקרה שהשומרון, ובעיקר מזרח שומרון, נקרא 'המזרח הפרוע'.
בדומה לנגב, מזרח שומרון דליל מאד בהתיישבות, ובין הר למדבר התפתח חי-בר מכובד מאד.
למי שנמצא בשבילים הללו בתדירות גבוה רגיל לפגוש מגוון רחב של חיות בר.
רוב החי שנמצא בשומרון ובקעת הירדן לא ייחודי לאזור,אך בשל המרחבים שיש לרשותם הם מופיעים במספרים גדולים יחסית לאזורים שצפופים יותר בהתיישבות.
גורם נוסף ששומר על החי באזור הוא אזורי גבול וגדרות. למשל לאורך הגבול בבקעת הירדן ,שהוא כ-72 ק"מ אורך ,חיים צבאים, חתולי בר למיניהם, צבועים, זאבים וכד' באין מפריע.
יש מי שתיה ואזור גאון הירדן (הז'ור) ידוע כאזור פרוע כבר מימי המקרא. "הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן.." (ירמיה מ"ט)
על אף שסכר דגניה עוצר את רוב ימי הירדן ושהאדם התחיל לעבד חלקות גם בז'ור, עדיין נשארו מרחבים ניכרים ששמרו על האופי הפראי ללא כל הפרעה.
אמנם אריות ודובים כבר אינם השומרון והבקעה עדיין מתאימים מאד לספארי!
אילו חיות תוכלו לפגוש בשבילי השומרון:
- הצבי הארצישראלי
- חזיר הבר
- גירית מצויה
- שועל מצוי ושועל צוקים
- קרקל מצוי וחתולי בר
- צבועים, תנים ומדי פעם גם זאבים
לצד החי-בר, זוכה השומרון בתמונות תנ"כיות למדי בזכות החקלאות הקדומה (שלאט לאט נעלמת מהנוף) ומרעת עדרים.
מצד אחד פוגע המרעה המופרזת בחי ובצומח הבר באזור, מצד שני יש לתופעה גם יופי משלה ועוזרים לעטים להבין את ההקשר המקראי.
אותם אזורים פראיים עם שבח ומי שתייה משרתים שנתית גם מאות אלפי ציפורים במסלול הנדידה שלהן.
מדי שנה עוברים מעל ארצנו כחצי מליון ציפורים וחלקן נשארות להתארח זמן קצר או ארוך יותר. א
רץ ישראל נמצאת בצומת דרכים חשוב ומשרתת את רוב הסוגים בנדידתם בין היבשות אירופה וצפון אסיה ואפריקה.
לא נדיר לפגוש במרחבי השומרון והבקעה: חסידות, אנפות, עופות דורסים רבים. שכיחה מאד היא 'ריקוד' חסידות.
הן אינן עושות את זה כדי להרשים אותנו או כל יצור אחר, אלא זאת 'חסכון באנרגיה' שמרת אותן במסע המפרך בדרך הארוכה מארופה לאפריקה.
החסידות, בעלות כנפיים רחבות ,תופסות 'טרמפ' על גל טרמי (אוויר חם העולה לשכבה גבוהה יותר בשמים) וכך צוברות גובה בלי לאמץ את הכנפיים ובלי לבזבז אנרגיה.
צומח בשומרון
אופי הצמחייה באזור מסוים, נקבע בעיקר על-ידי האקלים באותו אזור, כמו גם מסוג המסלע. בשומרון, בהיותו אזור גדול שכולל חבלי ארץ בעלי אקלים ומסלע שונים אלו מאלו, נמצא מגוון רחב של צמחים מחבורות צומח שונות, כל אחת מהן באזור האקלימי וסוג המסלע המתאים לה.
האקלים הים-תיכוני השרוי בחלקה המרכזי של הארץ הוא גם זה המצוי בחלקו הגדול ביותר של השומרון- אזור ההר המרכזי. כתוצאה מכך, במרכזו ובמערבו של השומרון אנו נמצא צמחייה ים-תיכונית ברובה. עם זאת, שיפוליו המזרחיים של השומרון וחלקי הבקעה המקבילים לו במזרח, נקראים בצדק "מדבר שומרון" והצמחייה המצויה בהם היא צמחיה מדברית, כזו הגדלה באקלים אירנו-טורני.
הצומח הים-תיכוני עשוי להתפתח, כשלא מפריעים לו, לחורש ואפילו ליער סבוך, ואכן במרכז ובמערב השומרון נמצאים קטעי יערות מהוותיקים ביותר בארץ כמו יער ריחן, וחורש סבוך – כמו באזור נחל קנה. אבל בשומרון, הן בשל ריבוי האזורים שמעובדים לצרכים חקלאים מזה דורות רבים, והן בשל קרקע טרשית או כזו שלא סופגת בצורה מיטבית את מי הגשמים, צורת השיא של הצמחייה ברוב המקומות היא בתה (ולא חורש או יער)- כלומר, שיחים וצמחים צפופים עד גובה ברכיים או מטר לכל היותר.
הצמחייה בשומרון מתחלקת לשלוש קבוצות עיקריות, לפי גובה הקרקע באזורים בהן היא צומחת:
- הנמוכה: בשיפולים המערביים של השומרון- קו ראש העין ואבני חפץ- נמצא את השיחים הקוצניים אשחר ארץ ישראלי ואוג קוצני, ולצידם סירה קוצנית, צתרה ורודה, צתרנית משובלת, וכתלה חריפה.
- המרכזית: חגורה של חורש ים תיכוני קלאסי, בה נמצא את האלון המצוי והאלה הארץ-ישראלית, חרוב מצוי, בר-זית בינוני וקטלב מצוי, ועליהם מטפסים יערה איטלקית, פואה מצויה, וקיסוסית קוצנית. בחורף, נראה במקומות רבים את זלזלת הקנוקנות בעלת פרחים יפים!
- הגבוהה: בהרי השומרון שנישאים לגבוה של מעל 750 מטר, נוספים לצמחייה הים-תיכונית שכבר הזכרנו, גם העצים אלון תולע ואגס סורי, שאופייניים להרים גבוהים באקלים הים-תיכוני. עם זאת, כפי שכבר ציינו, במקומות רבים בשומרון- ודווקא באזורים הגבוהים יחסית- הצמחייה הטבעית הופרעה על-ידי עיבוד חקלאי ובנייה שלאורך כל התקופות נעשו על שדרת ההר המרכזי יותר מאשר בשיפוליו.
אחד הצמחים המעניינים שמצליח לגדול גם באקלים הים-תיכוני השורר במרכז השומרון, וגם באקלים המדברי שבמזרחו, הוא האלה האטלנטית. עץ זה בדרך-כלל בולט בנוף, ויש לו צורה "קלאסית" של גזע רחב ומרשים, ונוף רחב ופטרייתי. בניגוד למיני הדגל של החורש הים-תיכוני- האלון והאלה הארצישראלית- את האלה האטלנטית אנו מוצאים גם במדבריות, שם היא מרשימה פי כמה, על רקע דלילות הצומח ומיעוט העצים. בשומרון, ישנה שמורה יפה של חורש אלות אטלנטיות עתיקות בעלייה להר ברכה, אך ישנן אלות אטלנטיות נוספות המפוזרות בשיפולי השומרון, ומספקות למטיילים בו צל נעים למנוחה ונקודות ציון נוחות לניווט והתמצאות.
צמחיה יחודיית בשומרון
בשומרון גדלים גם מספר מיני צמחים נדירים:
- איריס הדור- מופע שומרוני- אירוס השומרון, או איריס שומרוני, הוא אחד האירוסים המרשימים ביותר, והוא נמצא ברשימת הצמחים האדומים של ישראל, כלומר- בסכנת הכחדה. שלא כמו אירוסים המוכרים מאזורים אחרים בארץ ופורחים בגווני סגול כהה, פריחתו של האיריס השומרוני היא בהירה. יש הרואים בו תת-מין של אירוס הדור, אולם מבחינה מדעית מקצועית הוא לא במעמד של תת-מין נפרד. מרבצי הפריחה היפים ביותר שלו נמצאים בגבעות איתמר, באזור הכפר עוסארין שנמצא בין תפוח למגדלים, ובמדרונות של הר עיבל והר כביר.
- כלך שומרוני- צמח ממשפחת הסוככים, לה שייכים הרבה מהירקות והתבלינים המוכרים לכולנו מהמקרר או ממרק הירקות- העלים; שמיר, פטרוזיליה, כרפס (סלרי), כוסברה, קימל (כרויה) ועוד, והשורשים; שהמוכר שבהם הוא הגזר. הכלך השומרוני, כמו רוב בני משפחתו, הוא חד-שנתי, פריחתו צהובה ובנויה ממספר רב של סוככים- פרחים קטנטנים שמסודרים בצורת מטרייה, ומגיע לגובה רב. גם הכלך השומרוני הוא צמח אדום (כלומר בסכנת הכחדה), וגם אותו נמצא בעיקר במזרח השומרון. לאחרונה הוא נצפה גם במדבר יהודה.
- עיריוני קצר- בניגוד לשמו, עיריוני קצר הוא דווקא גיאופיט (צמח רב שנתי בעל איבר אגירה) די גבוה, שנישא עד לגובה של כחצי מטר. יש לו פרח גדול יחסית- כ- 2-3 ס"מ- בצבע צהוב חיוור, והוא פורח בסוף האביב (בחודשים אפריל-מאי), כשסביבתו ועליו כבר יבשים. עיריוני קצר הוא צמח נדיר, שגדל בעיקר בשדרת ההר המרכזי, באזורים של צומח ים-תיכוני.
- חלוק זוהרי- צמח נדיר, בעל מראה עדין ונמוך עם גבעולים דקים ופרחים קטנים למדי, כך שאם לא תדעו לחפש אותו, כנראה לא תשימו לב אליו. הוא חד שנתי (מתחדש כל שנה על-ידי זרעים, לא משאיר בצל/שורש/ענפים לאורך השנה כולה), וגבעוליו שעירים ודביקים. את החלוק זהרי ניתן למצוא במספר מועט של מקומות בארץ, רובם במזרח, ואחד מאותם אזורים בודדים בהם הוא גדל, הוא בעמק בית דג'ן, סביב העיר שכם.
- אספלניון הגליל- שרך נדיר ובסכנת הכחדה חמורה בארץ, שהיה ידוע רק מאתר אחד בגולן (השם "הגליל" מטעה, הוא נקרא כך בעברית על שם האתר הראשון שבו התגלה בארץ, וממנו כבר נכחד), עד שבשנת 2016 נמצא על-ידי אוהד בינימיני , מדריך טיולים חובב בוטניקה, בבור מים בהר גריזים. האספלניון שייך לקבוצה גדולה מאוד של צמחים שנקראת שרכים, שמלבד היותם הצמחים העתיקים ביותר, הם מיוחדים בשל צורת ההתרבות שלהם: השרכים מתרבים באמצעות נבגים (כמו פטריות וטחבים), ואין להם זרעים כלל. השרכים חובבים אזורים לחים, ובעולם הם יכולים להגיע לגדלים מרשימים. אבל בארץ שלנו, שהיא די יובשנית, הם מעדיפים לחיות בצל סלעים גדולים ובמערות ובורות מים, וגם שם, הם נותרים בגודל די קטן. האספלניון הוא רק אחד מין השרכים הגדלים בבורות המים של הר גריזים, ולמעשה, הר-גריזים הוא האתר העשיר ביותר בישראל במיני שרכים.
הכתוב באדיבות מרכז סיור ולימוד שומרון.
תמונות באדיבות הצלם אורי סעדיה.
